רינת בן אילוז נ' נסיך הכותנה בע"מ ואח'

פסק דין

זוהי תביעה לפיצוי בשל נזק גוף, בשל פציעתה הנטענת של התובעת ביום 2.2.06 בחנות הנתבעת 1. התובעת טענה לנזק גוף ולנכות בשיעור 19%. טענה זו נסמכה על חוו"ד מומחה אא"ג ד"ר ראובן בן-טובים אשר מצא אצלה פגיעה בשמיעה וטנטון. הנתבעת התגוננה והגישה חוו"ד של מומחה מטעמה, פרופ' יואכימס, שלדעתו, לא נגרמו לתובעת ליקוי בשמיעה או טנטון ולא נותרה לה כל נכות. פרופ' שמואל סגל, מומחה מטעם בית-המשפט, הכין חוות-דעת מפורטת ביותר, שבה ניתח בדקדקנות את התיעוד הרפואי ואת ממצאי הבדיקות השונות שנערכו לתובעת. הוא מצא שבסמוך לאירוע התלוננה התובעת רק על פגיעה וכאב בכתף שמאל והתלונות אודות פגיעה בראש או בצוואר וגם התלונות על ירידה בשמיעה או טנטון הופיעו רק לאחר שחלף זמן נוסף. לדעתו, תלונות התובעת אינן אמינות ואינן מתיישבות עם המהלך הצפוי מפגיעה מהסוג שלו היא טענה. עוד מצא, ששמיעת התובעת היא בגדר הנורמה ואין לה כל נכות. נשמעו עדים ונקבעה ישיבה לשמיעת הרופאים – התובעת ביקשה לחקור את פרופ' סגל והנתבעים ביקשו לחקור את ד"ר בן-טובים, המומחה מטעם התובעת. ביום 28.8.11 ביקשה התובעת לבטל את זימונם של ד"ר בן טובים ופרופ' סגל לדיון, כדי להמנע מתשלום עלות עדויותיהם. בעקבות זאת בוטלה ישיבת ההוכחות, ונקבע שבית-המשפט יתעלם מחוו"ד ד"ר בן-טובים, אשר נדרש לחקירה ע"י הנתבעים ולא התייצב אליה. לאור זאת מנועה התובעת מלהסתמך על חוו"ד זו ואין בידיה ראיה המוכיחה שנגרם לה נזק גוף ושנותרה לה נכות עקב פציעתה הנטענת. ניסיונה לכרסם במשקל חווה"ד האחרות (שגרסו אין לה נכות) אינו יכול ליתן בידיה ראיה פוזיטיבית לענין זה. לאור זאת נכשלה התובעת בניסיונה להוכיח שנגרם לה נזק גוף ונותרה לה נכות עקב האירוע שפורט בכתב התביעה.

נסיבות פציעתה של התובעת נבחנו בישיבות הוכחות אחדות שבהן העידו התובעת ועדים נוספים. את התאונה עצמה תיארה רק התובעת עצמה. העדים האחרים רק שמעו אודותיה לאחר התרחשותה. ממילא גם כל עמדה שביטאו כלפי נסיבות האירוע, אינו אלה ביטוי לאמונם במידע שסופק להם מכלי שני ואינו יכול לסייע לבית-המשפט לברר את העובדות לאשורן. התובעת תיארה את האירוע בהזדמנויות שונות כך: בכתב התביעה נטען שהתובעת התבקשה ע"י שמואל לזרוף להכניס לתוך החנות מתלה בלתי תקין שהיה עמוס בתחפושת. תוך גרירתו, נפל עליה המתלה והיא נחבלה בכל חלקי גופה. בתצהיר עדותה הראשית נטען שאת ההוראה קיבלה דווקא משרון לזרוף, ההוראה היתה שונה, להכניס את המתלה לחלק פנימי של החנות (דהיינו לשנות את מיקומו בתוך החנות). גם תיאור התאונה מעט שונה: מחמת משקלו הגדול של המתלה היא איבדה את שיווי משקלה ונפלה כאשר המתלה נפל עליה. התובעת הצהירה כי נחבלה מהמתלה בעורף ובכתף שמאל ובגב, וכן כתוצאה מהנפילה ארצה נחבלה ברגליה. במסמך כתוב שהגישה התובעת, נכתב דווקא שבעת האירוע הברכיים שלה לא נגעו ברצפה. בחקירתה הנגדית ייחסה התובעת את מתן ההוראה גם לשמואל לזרוף וגם לשרון לזרוף. בחקירתה הנגדית גם העידה שגררה את המתלה אל החנות (בשונה משפורט בתצהיר). בתצהיר תשובותיה לשאלון מסרה התובעת שהתאונה התרחשה "בכניסה לחנות" דווקא (ולא במעבר בין חלקי החנות השונים). התובעת נתנה גרסאות שונות גם בהיבטים נוספים של האירוע: פעם סיפרה שכאשר נפל עליה מתלה הבגדים הסחורה שהיתה עליו לא נפלה עליה וסמוך אחר-כך אמרה שכל הסחורה נפלה על גבה. העדה אסתר לוי סיפרה שלאחר שפגע המתלה בתובעת היא הצליחה לחמוק ממנו והלוח פגע דווקא ברצפה.

המתלה שבו דובר היה מתקן המיועד לתליית בגדים. התובעת טענה שלא קיבלה מעולם הדרכה כיצד להזיזו ממקום למקום, אלא שדווקא עדת התביעה, דליה וקנין סיפרה ש"כל עובדת" יודעת שכאשר מזיזים את המתלה יש לעמוד מאחוריו או מצידו – ולעולם לא מלפניו ואם הוא נופל, אין להתנגד לו אלא להניח לו ליפול. אכן, התובעת עצמה אישרה שהיא שהיתה אחראית לישיבות שבהן תודרך הצוות. גם באשר לכמות פרטי הלבוש שהיו תלויים על אותו מתלה, גם באשר למשקלם וגם באשר לממדי המתלה ומבנהו הושמעו בבית-המשפט דברים רבים שונים וסותרים, כך שאין בידי בית-המשפט מידע ברור אודות נתונים אלה.

התובעת היא בעלת-דין המבקשת להוכיח את תביעתה שבשאלות העיקריות שבמחלוקת היא עדות יחידה. עדותה מעוררת לא מעט קשיים, שמקצתם פורטו קודם. בתצהיר תשובות לשאלון טענה התובעת, שלפני התאונה היה מצב בריאותה תקין. התברר שזו לא האמת. לתובעת היו שפע של בעיות רפואיות – דלקות בכליה, כאבי גב תחתון, דלקות וקשי בהנעת הכתף, פגיעות שונות בברך, קשיים בהליכה וגם תאונת דרכים. הצגת עצמה כ"בריאה" לפני התאונה נראית מגמתית. כפי שפירט פרופ' סגל בחוות-דעתו (שעליה לא נחקר בסופו של דבר), התיעוד הרפואי שהוצג לו גרם לו לא להאמין לטענת התובעת שנחבלה בראשה או בצווארה בתאונה והמהלך הקליני שלאחר התאונה לא מתאים כלל לחבלה בראש או בצוואר. לאור כל אלה קשה מאוד לגלות אמון כלפי עדותה של התובעת – ועל עדות זאת נשענת התביעה כולה.

התובעת נכשלה גם בהוכחת נסיבות האירוע או אחריות הנתבעים לו וגם בהוכחה שנגרם לה באירוע נזק גוף ממשי. התביעה נדחית. נוכח נסיבותיה האישיות הקשות של התובעת, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ח' ניסן תשע"ב, 31 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: